<h1>שערי דורא — ליקוטים</h1>
<h2>דף לב.</h2>
בפרק אין מעמידין מסיק דאסור לסמוך כרעי המטה בחרס הדריוני דרוצה בקיומו על ידי דבר אחר אסור, ופירשו שם התוספות אע"פ כן קדירה הנאסרה בהנאה מחמת בישול בשר בחלב מותר לתת בה תפוחים ורמונים הואיל ואין האיסור בעין, אבל חרס הדריוני חשוב האיסור בעין לפי שמפליט היין על ידי שרייה.
<h2>דף לה:</h2>
בירושלמי דשביעית [פ"ז ה"א] פריך והא חמור למלאכתו גדול הרי גמל למלאכתו גדול ירושלמי כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו דבריהם מותר לעשות בו סחורה הרי חמור למלאכתו הוא גדול כלומר לא אסרה תורה אלא בהמות העומדות לאכילה אבל אותם שאין עומדות לאכילה אע"ג דאסורים מן התורה מותר לעשות בהן סחורה א"ז גדול אחר הלכות חדש וספירת העומר. הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף ודגים טמאים וצדן או שניצודו לו טמאים עם טהורים מותר למוכרן אבל לא יכוין מלאכתו לטמאים, ומותר לעשות סחורה בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ובגבינות הגוים וכיוצא בהם, זה הכלל כל שאסור מן התורה אסור לעשות בו סחורה, וכל שאסור מדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספקו בין בודאי. הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף כו' מכאן התירו לו לאדם שגובה בחובו יין של גוים או שאר דברים טמאים שיכול למוכרם אבל לקנות יין נסך או דגים טמאים או שאר דבר איסור וליתנו לגוי אסור. מיימון פ"ח מהלכות מאכלות אסורות.
<h2>דף לט.</h2>
וקורט של חילתית מ"ט אסור, אמר רבא דאיפסיק בסכינא דארמאה, ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב חורפיה דחילתית מחלי ליה לשמנונית, וה"ל כנ"ט לשבח ואסור. שאלתי את ר"מ ז"ל על צנון שחתכו בסכין של גוי שאינו בן יומו, וז"ל תשובתו הצנון שחתכו בסכין של גוי שאינו בן יומא לא ידענא אם יש לדמותו לקורט של חילתית דאסרינן לה פרק אין מעמידין [ל"ט ע"א] אפילו בסכין שאינו בת יומא אגב חורפיה מחלי ליה, ומה שאסר ספר התרומה צנון וכרשין ובצלים ומדמה אותה לקורט של חילתית, שמעתי גדולים חולקים עליו, ואמרין דלא דמי לקורט של חילתית דהוי חריף ביותר ואין בעולם חריף כמותו והוא בלזו"ר ומדלא נקט אלא הוא אלמא מידי אחרינא לא, דאי לא תימא הכי אלא אפילו כרישין ובצלים לנקטינהו וכל שכן קורט של חילתית. והא דאמר בפרק כ"ה [קי"א ע"ב] צנון שחתכו בסכין אסור לאכול בכותח, ופרש"י לחד לישנא אפילו בסכין שקנחו היטב משמנונית שעליו, ה"מ בן יומא דחשיב כנ"ט ראשון ולא כנ"ט בר נותן טעם אבל כשאין בן יומא לאוסרו כקורט של חילתית לא ולבי נוטה אחר דבריהם, ואע"פ (שאינו) [שאני] מורה כספר התרומה לאסור אין נ"ל למחות ביד הנוהגים היתר, ובפרק אלו טריפות [נ"ח ע"ב] אמר הלעיטה חילתית טריפה, מ"ט, דמינקב למעיה אבל כרשין ובצלים וצנון אכלי להו בעינייהו ולא מנקבא למיעייהו הילכך לא דמי כלל לחילתית. עכ"ל האשיר"י פרק אין מעמידין [סימן ל"ח].
<h2>דף עג.</h2>
מעשה שנמלחה התרנגולת מבחוץ ולא בפנים ושאלו לאבא מורי יב"ק ואסר להם מהא דאמרינן בפרק הקומץ רבה [כ"א ע"א] כיצד הוא עושה מניח את האבר ונותן עליו מלח והפכו וחוזר ומולחו, אמר אביי וכן לקדירה, אלמא דבעינן לקדירה שיהפכנה וימליחנה מכל צד, הלכך האי תרנגולת שלא נמלחה מבפנים אסור, לסוף נודע לו כשנתבשלה אותה תרנגולת בקדירה אחת לקחו מן הרוטב בג' כפות ונתנו בקדירה רותחת אחרת שהיה בו בשר ואסר הקדירה והבשר שנתבשל בה התרנגולת, מאחר שלא היה ס' כנגד התרנגולת, אבל הקדירה אחרת שהשליך בה כג' כפות מן הרוטב התיר, שנתבטל בה הרוטב, ודמי להא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז [ע"ג ע"א] ראשון ראשון בטל. מעשה שנמלח ראש כבש מבחוץ, והורה אבא מורי יב"ק שלא למלוח הראש עתה פעם שנייה ולא יבשל אותה אלא יצלה אותה והאור משאב שאיב. רוק"ח. שוב מצאתי ששאל רבינו שמואל בן רב את רבינו שמחה נמלח מבפנים מכל צדדיה אך מבחוץ לא נמלחה אם מליחה זו חשובה כמו הופכה ומולחה כי מה לי מליחת עוף מבחוץ למליחת עוף מבפנים, וא"ת שצריך חוץ ופנים דהיינו הופכה ומולחה אם כן חתיכה עבה צריך לבקעה ולמלחו מכל צדדין, ולא מצינו חילוק הדברים באברים, ואם באתה לחלק בין עוף לחתיכה עבה הואיל ועוף חלול זו לא שמעתי, ועליה דידיה רמי לבאר, ורבינו שמחה הסכים לדבריו. מרדכי פרק כל הבשר [סימן תש"כ].
